לא בא לי ללמוד

תלמיד: הרב, לא 'בא לי' ללמוד?

הרב: גם לי לא...

תלמיד: זה מה שיש לך לומר לי?!

הרב: מה רצית שאומר לך?

תלמיד: לא יודע, אתה הרב...

הרב: ובכל זאת, לאיזה סוג של תשובה ציפית?

תלמיד: ציפיתי שתתחיל ל 'חפור לי' שאני עצלן וסוג של בטטה...

הרב: ומה זה היה מועיל?

תלמיד: שאני אדע שאני בטטה...

הרב: ומה היית עושה עם המידע הזה?

תלמיד: נרשם לקורס באגרונומיה...

הרב: אז למה שלא תעשה זאת?

תלמיד: אתה רציני?

הרב: רציני בהחלט.

תלמיד: אבל איך זה יעזור לי?

הרב: יעזור לך למה?!

תלמיד: שיהיה לי כוח?!

הרב: לא יודע, אבל זה יהיה משהו שתעשה מרצונך החופשי, ואולי החוויה הזו של לעשות משהו חיובי שאתה בחרת בו מרצונך החופשי, תעזור לך לקחת אחריות על המשך דרכך.

תלמיד: לא חשבתי על זה אף פעם.

הרב: על מה כן חשבת?

תלמיד: שנמאס לי כבר כל בוקר ללמוד.

הרב: אני ממש מבין אותך.

תלמיד: אבל מה זה עוזר לי?!

הרב: לא יודע, אבל חשוב לי שתדע את זה.

תלמיד: אבל מה אני עושה עם זה שאתה מבין אותי?

הרב: תוכל לחוש שאתה לא לבד בקשיים ובהתמודדויות שלך.

תלמיד: כן, אבל לך קל לדבר, אתה כבר עשית את הבגרות שלך ואילו אני 'מתבאס' כל יום מחדש ו'שובר את הראש' ואין לי כבר כוח.

הרב: אני מבין שזה בהחלט 'מבאס', אבל, אתה יודע, כשאני חושב על זה, גם אני לא נולדתי רב...

תלמיד: נכון, אבל בטח רצית להיות כזה, אני בכלל לא בכיוון...

הרב: תתפלא. אומנם אני כבר לא זוכר מה בדיוק רציתי להיות, אבל דבר אחד אני בטוח שלא רציתי להיות....

תלמיד: מה?

הרב: רב...

תלמיד: אז איך נהיית רב?

הרב: קודם כל, התחלתי לחשוב.

תלמיד: אתה רואה, כבר הורדת לי את המוטיבציה לעשות משהו בכיוון, חס וחלילה שלא יקרה גם לי דבר כזה.

הרב: אל תדאג, אני בטוח שאם תחשוב 'טוב' – תמצא את הדרך שלך להיות מה שאתה.

תלמיד: ואוו.. זה חתיכת משפט. 'הדרך שלך להיות מה שאתה', טוב, זה נשמע מעניין, אז אני אחשוב על זה, מבטיח.

הרב: יופי, נהדר. תודה שהקשבת לי, בזכותך יש לי עכשיו כוח ללמוד...